חינוך - אתה מרכז העולם של הווייתך!!! 

חינוך - אתה מרכז העולם של הווייתך!!!

תודו, זה כיף לכעוס על מישהו, לשפוט, לבקר, לנהל, לפרוק ככה את העצבים, לא לדחות סיפוקים, לסמס בנהיגה, לצפצף ברמזור, להידחף בתור, לעשות שופינג, לאכול מתוק, אבל... למה בסוף אנחנו מתחרטים?

הכיף הזה נותן לנו סיפוק, כוח, תחושה של שליטה, תחושה שרואים אותי, ששומעים אותי, שאני קיים. לכיף הזה קוראים אנרגיה.

כולנו צריכים אנרגיה. בלי אנרגיה... נמות.

האנרגיה נמצאת בשני מקומות: על כדור הארץ אצל בני האדם ושאר מרכיבי הטבע ומחוץ לכדור הארץ במסגרת של אנרגיה קוסמית  הנמצאת ביקום. כמות האנרגיה הנמצאת על כדור הארץ היא מוגבלת ואילו כמות האנרגיה הקוסמית הנמצאת ביקום הרחב היא בלתי מוגבלת.

אם אנחנו צריכים אנרגיה אז כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא לבחור את ספק האנרגיה, כלומר לבחור בין להתחלק עם האחרים באנרגיה המוגבלת שנמצאת על כדור הארץ או להביא אנרגיה נוספת מתוך המצבור האינסופי שביקום.

רובינו אוספים את האנרגיה שאנחנו צריכים בצורה אופקית מבני אדם אחרים שכמות האנרגיה שבהם מוגבלת. האיסוף נעשה בדרך של  צעקות, בניסיונות שליטה על אחרים, ביקורתיות, שיפוטיות, בכעסים, באלימות, במעבר על החוק, באי דחיית סיפוקים, בדאגה, בקיטורים... וכו'.

שיטת איסוף אנרגיה בדרך האופקית לא עובדת. אדם שהשיג אנרגיה בצורה האופקית לא מצליח להשביע את רעבונו ואפילו מרגיש מחסור בדיוק באותה כמות שהוא לקח מהאדם האחר ואילו האדם שממנו נשאבה האנרגיה נשאר חסר אנרגיה גם הוא ועכשיו גם הוא נמצא בחסך. שני הצדדים הפסידו, גם השואב וגם הנשאב. שיטת איסוף אנרגיה בדרך האופקית מובילה למצב שבו כולם לוקחים מכולם, וכולם נלחמים בכולם, על האנרגיה.

הסיבה לבחירה באיסוף אנרגיה בדרך האופקית היא אשליית השליטה. חמשת החושים, השכל והטכנולוגיה גורמים לנו לחשוב שאנחנו הכי חכמים והכי חזקים על פני כדור הארץ. אשליית השליטה הופכת אותנו למתנשאים שאפילו לא מסתכלים, לא בודקים ולא לומדים מהחוקיות של הטבע שנמצא לידינו.

אשליית השליטה נותנת לנו תחושה רגעית שאנחנו שולטים על חיינו אך בסה"כ היא הופכת אותנו לבודדים, לאינדיווידואליים, לבדידים מבודדים מול החיים, אין מי שדואג לנו, כל האחריות לאספקתה של האנרגיה מוטלת עלינו,  כל יום אנחנו צריכים לצאת "לצוד" אנרגיה, אין לנו כל דרך או שיטה לצורך ציד זה וגם אין לנו ממי ללמוד, כל אחד בדרכו, זה כועס, זה מקטר, וכו'. חזרנו לתקופת האדם הקדמון, למערב הפרוע, כל דאלים גבר. כל המצב הזה  מוביל ללחצים נפשיים ולאיבוד אנרגיה שגורמים בשלב הראשון לצריכה עצומה של מתוק ובשלב השני למחלות.  

ככול שרמת הטכנולוגיה עולה כך מתחזקת יותר אשליית השליטה שגורמת להתמקדות הולכת וגוברת בדרך האיסוף האופקית שגורמת למחסור הולך וגובר באנרגיה על פני כדור הארץ דבר שמוביל לגידול במספר האנשים שרע להם כי אין להם אנרגיה. דרך האיסוף האופקית הופכת לשקופה יותר וברוטאלית יותר. האלימות גוברת, הנהיגה פרועה יותר, יחסי אנוש מתערערים והדחף לבריחה מהמציאות הקשה בדרך של אלכוהול וסמים רק הולך וגובר.  בדרך זו, העולם "המתקדם", מתקדם לקראת סופו.

בסופו של יום אנחנו מתחרטים. מתחרטים על שכעסנו, על שנהגנו באלימות, על זה שאכלנו כל כך הרבה מתוק. הנשמה האמיתית שבנו יודעת שאנחנו לא בדרך הנכונה והיא מכוונת אותנו בדרך של מחלות, אי נוחות גופנית וקשיים רגשיים, להתעוררות.  

כדי לקבל אנרגיה אמיתית, משביעה ויציבה עלינו לעבור ממצב של איסוף אנרגיה אופקי למצב איסוף אנכי.  המעבר הוא בעצם תהליך של סנכרון עם ספק האנרגיה האנכית שהוא היקום האינסופי.

תהליך הסנכרון בנוי על מספר קריטריונים:

שינוי התפיסה שאנחנו צריכים לקבל אנרגיה מאחרים ושאם לא נקבל מהם נמות. אנחנו נולדים עם תובנה שגויה שאנחנו צריכים לקבל בצורה פאסיבית ושאם לא נקבל נמות. זה נכון והגיוני לתקופת הילדות אך אם נחזיק בתובנת 'המגיע לי' לעד נפסיד פעמיים: גם נשב ונחכה שיביאו לנו וגם לא יביאו. כדי לקבל אנרגיה צריך לעשות משהו ומשהו נכון.

חיזוק הקשר עם היקום בדרך של הקשבה לאינטואיציה ובדרך של הקשבה לשינויים ברמת האנרגיה. במצבים שבהם אני עושה מעשה נכון או אפילו רק חושב עליו אני אמור להרגיש רווחה, הקלה והתמלאות באנרגיה ואילו כשאני עושה מעשה לא נכון אני אמור להרגיש התרוקנות מאנרגיה ואי נוחות גופנית ורגשית.

מימוש עצמי. המעשה הנכון הוא כל מעשה שמתאים לכישורים שלך, שקרוב ללבך ושאתה מרגיש בזמן העשייה טוב. המעשה צריך לבוא לידי ביטוי בדרך של נתינה לחברה בין אם תמורת כסף ובין אם בהתנדבות.

שימוש בטכנולוגיה כדי ללמוד ולהתחבר אל הטבע. הטבע הוא נציגו של היקום עלי אדמות. הטבע חזק מאיתנו, הטבע נמצא סביבנו, אנחנו חלק מהטבע. חובה עלינו ללמוד מהטבע, להתחבר לטבע, להבין את החוקיות שבו ולזרום איתו.

חיזוק הכלי שאמור לקבל את האנרגיה. האנרגיה תבוא רק אם יהיה לה כלי להתאחסן בו. לכלי הזה קוראים - "אני". החיזוק אמור לבוא לידי ביטוי בשני משפטים בסיסיים: תהיה אתה עצמך, אתה מרכז העולם של הווייתך. מרכז הווייתך פירושו מרכז העולם של עצמך כיצור אנוש בינך לבין עצמך.

החל מהיום אתה אומר לעצמך השכם והערב: "אני מרכז העולם של הווייתי"!!!. "הכל סביבי"!!!: מה אני רוצה, מה אני מרגיש, מה בא לי, מהי דעתי, למה אני פועל כך או כך, מתאים לי/לא מתאים לי. אתה הבוחר!!! אתה ולא אחר.

החובה שלך עלי אדמות היא לשמור על הגבולות שלך ולבטא את עצמך בכל מחיר בלי קשר אם הדבר יצליח או לא. אתה צריך להיות מי שאתה, מוזר ככל שתהיה, אפילו שלא יבינו אותך, אפילו שאולי יצחקו עליך, ידחו אותך, ינטשו וכו'. אם לדוגמא  אתה מרגיש פגוע, אף שאתה יודע שהצד השני לא פעל נגדך בכוונה ואף שאתה יודע שאתה פגיע ורגיש עקב קשיים פרטיים שלך, חובה עליך להגיד מה שאתה מרגיש. גם אתה קיים בסיטואציה. חובה עליך לשמור על הגבולות שלך, על הציר המרכזי שלך, על עמוד השדרה שלך, על המהות שלך.

בתור התחלה אפשר להתנסות בכך רק מבחינת מודעות ובלי עשייה. עליך, בתור התחלה, להיות מודע לעצמך, לרגשותיך, לתחושותיך ולבחירותיך. גם אם בשלב הראשון לא תנקוט בשום מעשה, עליך להמשיך ולהחזיק ברעיון הבסיסי: אתה המרכז, אתה ולא הם, לא מה הם חושבים, לא מה הם יגידו, לא איך הם יגיבו, לא מה יקרה לי אם... אתה, אתה ורק אתה!!!